למה אנו מעבירים את המנורות שלנו לבדיקות של חום ולחות קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים חדים בטמפרטורה, ואדי מים שמנסים לחדור לכל מקום.
אנחנו לא יכולים פשוט לייצר מנורה, לארוז אותה ולקוות לטוב. זו דרך בטוחה לכישלון. במקום זאת, אנו מעבירים כל סדרה של מנורות לבדיקות של חום ולחות קיצוניים. זה נשמע מסובך, אבל למעשה זה רק דרך לבדוק האם המנורות יצליחו לעמוד בתנאים האלו.
המאבק נגד הלחות
אדי מים הם מסוכנים – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר, בעיקר במקומות בהם הצינור הקוורץ נפגש עם החלקים החשמליים. אם הלחות חודרת לשם, נוצר מעגל חשמלי קצר. זה פשוט מאוד.
אנו משתמשים בבדיקות אלו כדי לבדוק את חוזק החוסמים של המנורות. אנו מחזירים את המנורות שוב ושוב לתנאי חום ולחות קיצוניים. אם החוסם יכשל, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בבית של הלקוח.
מעקב אחר ההשפעות של החום והלחות
חום ולחות הם שילוב מסוכן – הם גורמים לחומרים להתחמצן מהר יותר. אנו מבצעים מאות שעות של בדיקות על המראות והציפויים של המנורות.
אם הציפוי מתחיל להיקלף או שהמראה נעשה עכור, המנורה מאבדת את יעילותה. לא תרגישו את החום כמו קודם. אנו מודדים את ההספק של המנורה לפני ואחרי הבדיקות; אם ההספק יורד אפילו במעט, אנו יודעים שעלינו לחזור ולעבוד על החומרים שלנו.
האיזון העדין
זו הבעיה הקשה: אי אפשר פשוט לחסום את המנורה בצורה אטומה. הקוורץ והמתכת מתרחבים בקצבים שונים כשהם נחממים. אם נעשה את החסימה חזקה מדי, הצינור עלול להישבר כשהמנורה נדלקת. אך אם החסימה לא חזקה מספיק, המים יחדרו פנימה.
זה איזון עדין מאוד. אנו מבזבזים הרבה זמן כדי למצוא את הנקודה האידיאלית, שבה המנורה תהיה אטומה למים, אך עדיין תוכל לנשום.
אנו מעדיפים לשבור מאה מנורות במהלך הבדיקות, מאשר שמנורה אחת תישבר בשימוש האמיתי.