לשמור עליכם בטוחים: המציאות של מחממי אינפרא-אדום לחדרי אמבטיה
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר, ולחות גבוהה. זו בעצם סיבה מספיקה לקריסת המכשיר. כשאנו יוצרים מחממי אינפרא-אדום לחדרי אמבטיה, אנו לא רק “מנסים” להפוך אותם לבטוחים – אנו דואגים שזו תהיה המטרה העיקרית שלנו.
מניעת דליפות
הדאגה הגדולה ביותר היא דליפת חשמל. כדי למנוע זאת, אנו מתחילים עם החומרים שאנו משתמשים בהם. אנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ליצירת רכיבי החימום, מכיוון שהיא אינה מוליכה חשמל.
אך הבעיה האמיתית נמצאת בדרך כלל בחיבורים בין הרכיבים השונים. שם יכולים לחדור טיפות מים. אם טיפות מים נוגעות בחלקים החשמליים, נוצרת בעיה חמורה. כדי לחסום את נקודות החדירה האלו, אנו משתמשים בחומרים כמו אפוקסי או גומי. המטרה היא ליצור “חומה” שמונעת מהמים לחדור פנימה.
חיבור לקרקע וגורם החום
אנו גם דואגים שלכל מכשיר יהיה חיבור ישיר לקרקע. אנו מחברים את המכשיר לקרקע, כך שאם יקרה משהו עם הבידוד, המפסק האוטומטי יפעל מיד.
והנה סוד קטן: אנו בדרך כלל משתמשים במחממי אינפרא-אדום בגלי אורך קצר לחדרי אמבטיה. למה? כי הם מחממים את האדם עצמו, ולא את האוויר הלח סביבו. כך המחמם אינו צריך לעבוד זמן ארוך, מה שמונע מהרכיבים הפנימיים להיפגע מחום יתר.
האיזון העדין
זו הבעיה הקשה – עלינו למצוא איזון בין סגירה מוחלטת של המכשיר כדי למנוע חדירת מים, לבין אפשרות לאוורור של המכשיר. אם נסגור את המכשיר לחלוטין, החום הפנימי יישאר תקוע בתוך המכשיר. אם החום יהיה גבוה מדי, הבידוד של החוטים עלול להימס. זה איזון עדין מאוד.
הפתרון שלנו? אנו משתמשים במכשירים עם פתחי אוורור. פתחים אלו מאפשרים לאוויר לזרום, כך שהמכשיר לא יתחמם יותר מדי. אך אנו גם עוצבנו את המכשירים כך שהמים יטפטפו החוצה, ולא יזרמו ישירות לחלקים החשמליים של המכשיר.