למה אנחנו חושפים את החיממים שלנו לתנאים קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים דרמטיים בטמפרטורה, ולחות שפוגעת בכל דבר. אם החיבורים נפגעים או שהחומרים מתבלים, החיממים כבר לא יפעלו – והם עלולים להוות סכנה לבטיחות.
אנחנו לא רוצים לנחש האם המכשירים שלנו יעמדו בתנאים האלה. לכן אנחנו מעריכים כל סדרה של מכשירים באמצעות “מבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה”. זו בעצם דרך מתוחכמת לומר שאנחנו מנסים להרוס את המכשירים לפני שהם מגיעים לבית שלכם.
המאבק נגד הלחות
מים וחשמל הם שילוב קטלני. בחדר אמבטיה עם אדים רבים, האדים מוצאים את הסדקים הקטנים במכשיר וחודרים לתוכו. כשהם מגיעים לחוטי החשמל או לקצוות הנורה, נוצרות בעיות. יכולה להתפתח חמצון, והחשמל יכול לעבור למקומות שבהם הוא לא אמור להגיע.
כדי למנוע זאת, אנחנו מכניסים את המכשירים לתא אקלים. אנחנו מעלים את הלחות ל-85% ושומרים על טמפרטורה גבוהה במשך מאות שעות. זה כמו “סיר לחץ”.
אנחנו מחפשים כל סימן של קורוזיה או פגם בחומרי הבידוד. אם החיממים לא יכולים לעמוד בתנאים האלה, הם בוודאי לא יעמדו בשלושה חורפים בבית אמיתי.
האיזון הקשה
החלק הקשה הוא שהנורות האינפרא-אדומות בעלות ההספק הגבוה נהיות חמות מאוד. החום הזה יוצר הבדלי לחץ שעלולים למשוך את האוויר הלח פנימה.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחומרים מיוחדים שמונעים את חדירת הלחות. אבל אנחנו לא יכולים לאטום את המכשיר לחלוטין. אם נעשה זאת, החום הפנימי יישאר כלוא, והנורה תישרף מהר מדי. זו מלחמה תמידית. עלינו למצוא את האיזון הנכון – מספיק סגור כדי למנוע את חדירת האדים, אך מספיק פתוח כדי שהמעגלים החשמליים יוכלו לפעול.
איך אנחנו יודעים שזה עובד
המבחנים האלה אינם רק לשם ההופעה. אנחנו מודדים את ההתנגדות החשמלית לפני ואחרי המבחן.
אם הערך יורד? החיבורים לא עובדים. אם יש סימני חריכה בחוטי החשמל? זו כישלון.
אנחנו שולחים רק את המכשירים שעוברים את המבחנים האלה. זו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לישון בשקט, בידיעה שחדר האמבטיה שלכם נשאר חם ו, חשוב יותר, בטוח.